This story appears in the November 2016 issue of National Geographic Traveler magazine, Israel edition.
48 Hours in Warsaw
Story by Daphne Raz Photographs by Eddie Gerald
מאת דפנה רז
צילום אדי גרלד
48 שעות בוורשה
יש ערים שמסנוורות ביופיין, אחרות שהקצב שלהן סוחף. בירת פולין אין בה יופי מעורר השתאות והיא אינה מקבלת את המבקרים בה בחיבוק רחב. צריך לתת לה להיפתח ולהתחמם, בכל המובנים מבוקר אפרורי לצהריים נעימים, אחר צהריים נוגים וערב מפתה. העיר שנהרסה כמעט כליל במלחמת העולם השנייה, ושקעה באפרוריות של התקופה הקומוניסטית, המציאה את עצמה מחדש.
שבת 12:00 ברחוב פוקסל (Foksal), בין בתים אלגנטיים מהמאה ה-19, שהם מהמעטים ממבניה של העיר שלא נהרסו במלחמה, יש כיום מסעדות ובתי קפה אופנתיים. אחת מאלה, במספר 17, היא Opasly Tom המספקת לנו טעימה ראשונה של המטבח הפולני העכשווי, הדוגל ברעיון של Slow Food ומשתמש במיטב המוצרים המקומיים העונתיים (אל תתפלאו אם תמצאו בהם עלי כותרת של פרחים, המעניקים למנות צבע מיוחד). כמו מסעדות ובתי קפה רבים בעיר, גם היא עושה שימוש חדש בחלל שהיה לו קודם ייעוד אחר, במקרה זה בית הוצאה לאור ידוע. השפית אגניישקה קראוגליצקה זכתה בתואר “השפית הטובה בפולין״, והמנות המוגשות לשולחן אינן מאכזבות את הבחירה.
Click photos to see slideshow
14:00 אנחנו פוסעים ברחוב נובי שוויאט (Novy Swiat, עולם חדש), הנהפך בסופי שבוע למדרחוב. הבניינים הסולידיים הנראים משני, צדי הדרך, שנסללה במאה ה-17, מאכלסים היום חנויות של מוצרי יוקרה ורשתות פופולריות. מבנה אפור הסמוך למוזיאון הלאומי, שבעבר שכן בו מטה המפלגה הקומוניסטית, הפך להיות סמל הקפיטליזם כאשר לאחר נפילת המשטר פעלה בו הבורסה הפולנית, ואילו היום זהו מבנה שיש בו משרדים, חנויות יוקרה ומסעדות טרנדיות. כשאנחנו מגיעים אל עץ הדקל המלאכותי, שהוצב בסוף הרחוב על ידי אמנית שקיבלה את השראתה בביקור בישראל, אנחנו פונים אל הרחוב המהודר של העיר, קרקובסקה פשדמיישצ׳ה Krakowskie) Przedmieście) פסל של קופרניקוס, גאוות המדע הפולני, ניצב במרכז מערכת השמש המשורטטת על המדרכה הרטובה, הנוצצת בקרני השמש.
על ספסל סמוך מסומנות נקודות ציון הקשורות בבן העיר המפורסם, המלחין פרדריק שופן, שבכנסייה הסמוכה הוטמן לבו, לאחר שהובא לכאן מפריז אחרי מותו. מבניו ההיסטוריים של הרחוב המוביל אל העיר העתיקה ממשיכים להתגלות בזה אחר זה, עד שקשה להאמין שרובם נבנו אבן על אבן מתוך ההריסות.
פנייה ימינה מובילה לכיכר גדולה הקרויה על שם המרשל פילסודסקי (Piłsudski) ואל קבר החייל האלמוני, שאש התמיד שלו בוערת בצל קשתות האבן שנותרו מהארמון הסקסוני שניצב כאן בעבר. אנחנו מגיעים בדיוק כאשר נשמעות על אבני הכיכר האפורה נקישות המגפיים של חילופי המשמרות, המתקיימים לפני האנדרטה בכל יום בשנה, בכל מזג אוויר.